פירמידת המזון החדשה של ארצות הברית- צד קדימה או אחורה?

בינואר 2026 פרסם ממשל ארצות הברית את פירמידת המזון החדשה, כחלק מקמפיין רשמי שמטרתו לשפר את בריאות הציבור ולהשיב את קבלת ההחלטות התזונתיות "לידיים הנכונות" לאחר שנים שבהן, לטענתו, הושפעו ההנחיות מאינטרסים של תאגידי המזון והמשקאות.

אלא שכאשר בוחנים את הפירמידה עצמה, מתגלה תמונה מטרידה.בראש הפירמידה ניצבים בגאון סטייקים וגבינות שמנות - מזונות שמחקרים רבים כבר קשרו לעלייה בתחלואת לב, סרטן ומחלות מטבוליות.

במקביל, ההנחיות החדשות מכפילות את כמות החלבון היומית המומלצת: מ־0.8 גרם לקילוגרם משקל גוף ל־1.6 גרם לקילוגרם.

נכון, במסמכי ההנחיות מצוין גם חלבון מן הצומח.אך בפועל, קשה מאוד להגיע ליעדים הללו מתזונה צמחית המבוססת על מזון שלם, בעוד שמזון מן החי מספק חלבון מרוכז בכמות גדולה ובקלות.

הנחיה נוספת היא לצרוך לפחות שתי מנות של מוצרי חלב ביום, אף שמחקרים רבים מצביעים על קשר בין חלב ומוצריו לבין דלקתיות, עומס חיסוני ובעיות בריאות כרוניות אצל חלק גדול מהאוכלוסייה.

ועל הרקע הזה, המהלך כולו מרגיש הפוך מהיגיון בריאותי פשוט,כזה שמתעלם ממה שאנחנו כבר יודעים על תזונה ובריאות לאורך זמן.

כי האמת היא, שאין צורך להמציא הנחיות חדשות. כבר קיימת תזונה שהוכיחה את עצמה שוב ושוב -התזונה של האנשים הבריאים וארוכי־ החיים בעולם, שחיים באזורים המכונים האזורים הכחולים (Blue Zones) 

דן באטנר, עיתונאי וחוקר מטעם National Geographic היה זה שחקר ותיעד את התופעה.הוא יצא לחפש אזורים בעולם שבהם חיים שיעורים חריגים של בני מאה ומעלה. אנשים שמגיעים לגילאים מופלגים כמעט ללא מחלות ועם תפקוד גופני וקוגניטיבי מרשים.

כשהוא סימן את האזורים הללו על המפה, הוא השתמש בטוש כחול, ומשם נולד השם "האזורים הכחולים".

ביוון, בסרדיניה, באוקינאווה, בקוסטה ריקה ובלומה לינדה שבקליפורניה נמצא הריכוז הגבוה ביותר של בני מאה על פני כדור הארץ.ולמרות שמדובר באזורים רחוקים זה מזה, עם תרבויות שונות ואקלים שונה, באטנר גילה דפוס תזונתי שחזר על עצמו בעקביות מפתיעה.

הקווים המשותפים בתזונה שלהם היו ברורים:- תזונה צמחית ברובה, כ־95–100%.- אוכל טבעי, פשוט, שמבושל בבית.- מנת קטניות בכל יום – חצי כוס עד כוס ביום.- שתיית מים בעיקר, עם קפה, תה ויין במתינות.-מנה יומית של אגוזים ושקדים - חופן או שניים.-עד שלוש ביצים בשבוע.-מנת דג קטנה של כ־100 גרם, עד שלוש פעמים בשבוע.-מוצרי חלב בכמות קטנה מאוד או בכלל לא.

ובשר?לא חלק מהשגרה, אלא בעיקר בארוחות משפחתיות או חגיגיות, לעיתים רחוקות עד כמה פעמים בודדות בחודש.

כפי שאחד התושבים סיפר לבאטנר:"בשר? כן… אכלתי בשר, פעם אחת בחתונה של בן דוד."

אבל באטנר לא הסתפק בלתעד את האזורים הכחולים. הוא שאל שאלה הרבה יותר מעניינת: מה יקרה אם ניקח את אותם עקרונות, וניישם אותם בערים של ארצות הברית, כאן ועכשיו?

כך נולד The Blue Zones Project

הניסוי הראשון נערך בעיר קטנה בשם Albert Lea שבמינסוטה עיר אמריקאית טיפוסית, עם שיעורים גבוהים של השמנה, סוכרת ומחלות לב.

הפיילוט התחיל עם שינויים ממשיים בעיר:-מסעדות קיבלו ליווי להוספת מנות מבוססות צמחים.-סופרמרקטים סידרו מדפים כך שהאוכל הבריא היה הבחירה הקלה.-מקומות עבודה שינו את ההיצע בחדרי האוכל.-נוצרו "מעגלים חברתיים" של בישול ואכילה משותפת.

התוצאה?תוך זמן קצר, שיעורי ההשמנה ירדו, הוצאות הבריאות פחתו, איכות החיים השתפרה, ובבחינת שנים, תוחלת החיים התארכה.

ההצלחה הזו הובילה להרחבת הפרויקט בקהילות נוספות ברחבי ארצות הברית.ובכל מקום, שוב ושוב, חזרו אותם דפוסים של שיפור הבריאות והארכת תוחלת החיים.

המודל קיים ומוכח, אך הממשל בחר להתעלם ממנו ולהמציא הנחיות חדשות, שלאורך זמן לא יהפכו את אמריקה לבריאה יותר, אלא להפך.

והמסקנה שמתבקשת שוב ושוב: אין לנו עוד אפשרות להפקיד את הבריאות שלנו בידי גורם רשמי, גם אם הוא מציג את עצמו כסמכות מקצועית. האחריות על הבריאות שלנו נמצאת בידיים שלנו בלבד.