שתיית סולה: עוד טרנד אינסטגרם סתמי?

סולה היא תערובת פשוטה של מים ומלח הימלאיה גס,  אבל מאחורי הפשטות מסתתרת חוכמה עתיקה שחוזרת היום למרכז הבמה.

כשמערבבים בבקבוק זכוכית מלח הימלאיה עם מים, המים ממיסים את המלח עד לרוויה מלאה (כ־26%). זהו הריכוז המקסימלי שבו עודף המלח כבר אינו נמס  ושכבת המלח שנשארת בתחתית הבקבוק היא הסימן לכך שהתמיסה יציבה ועשירה במינרלים.

כדי לצרוך סולה פשוט מוסיפים כפית מהתמיסה לכוס מים ושותים. כשהמים בבקבוק יורדים מוסיפים עוד מים. אם שכבת המלח מצטמצמת מדי מוסיפים מלח חדש.

למה דווקא מלח הימלאיה?

מלח נכרה מאזורי הרים גבוהים ונקיים, הרחק מהזיהומים המאפיינים את הימים והאוקיינוסים של היום. מלח טבעי מסוג זה מכיל כ־84 מינרלים. נתרן וכלוריד מהווים כ־97% ממנו, אך שאר 82 המינרלים, אף שהם בכמויות זעירות, תומכים במנגנונים חשובים בגוף, בדיוק כפי שהטבע תכנן. לאורך אלפי שנים נחשב המלח למשאב יקר ערך. מקור המילה האנגלית “Salary” (שכר) הוא במילה הלטינית Sal (מלח) - משום שחיילי רומא העדיפו לקבל את שכרם במלח, שהיה באותה תקופה יקר מזהב.

אז איפה טעינו בדרך?

המלח התעשייתי המודרני עבר עיבוד וניקוי יתר: הוציאו ממנו את רוב המינרלים והשאירו רק נתרן וכלוריד. הטענה שהשאר "זניחים" התגלתה כמטעה. הגוף בנוי ממערכות הרמוניות, והוא זקוק למינרלים נוספים בריכוזים שהטבע יצר, כדי לשמור על איזון תקין. בנוסף, הקרקע המודרנית ענייה יותר במינרלים עקב ריסוסים ודישון כימי. גם תזונה בריאה מבוססת צמחים אינה תמיד מספקת את כל רכיבי המיקרו הדרושים.

למה לשתות סולה ולא פשוט לאכול מלח?

הצורה התמיסתית היא הטבעית ביותר לגוף: הדמעות, הזיעה, הנוזלים החוץ-תאיים, כולם מבוססים על מים עם מלחים מומסים. כשאוכלים מלח יבש, רמת הנתרן בדם עולה בחדות. כדי לאזן זאת, הגוף מושך מים מהתאים ומהרקמות אל מחזור הדם, מה שמעלה את נפח הדם ואת לחץ הדם. זו "קפיצת מלח" שהגוף צריך להתמודד איתה. סולה עוקפת את התהליך הזה: המלחים כבר מומסים במים ונמצאים בצורה יונית, ולכן נספגים בעדינות, בלי עומס על מערכת העיכול ובלי העלייה החדה במליחות. הספיגה אחידה, טבעית ומותאמת לתהליכי האוסמוזה של הגוף.

הבוסט שהגוף מחפש בבוקר

כפית סולה בכוס מים מעניקה בוקר עם בוסט טבעי של אלקטרוליטים ומינרלים, מסייעת לאיזון הנוזלים, תומכת בפעילות השרירים והמערכת העצבית, ומעניקה תחושת חיוניות ואנרגיה — בדיוק כשאנחנו זקוקים להן.